מדוע נוצר אבנית באנודות של מחולל HOCL רותניום-אירידיום-טיטניום? כיצד למנוע אבנית לטווח ארוך בתאים אלקטרוליטיים

מדוע נוצר אבנית על אנודות רותניום-אירידיום-טיטניום? כיצד למנוע אבנית לטווח ארוך בתאים אלקטרוליטיים
-מדריך טכני תמציתי למשתמשי מחולל חומצה היפוכלורית
צוות לאחר המכירה של החברה שלנו שומע לעתים קרובות לקוחות אומרים, "גם כאשר גודל האנודה גדל באופן פרופורציונלי, תכולת הכלור האפקטיבית אינה עולה, בעוד שצריכת החשמל ממשיכה לעלות." עם זאת, כאשר אנו מפרקים את התא האלקטרוליטי ובוחנים את האלקטרודות באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני סורק (SEM) ודיפרקציית רנטגן (XRD), אנו מגלים שהמצב שונה מהציפיות שלנו: סולם הסידן-מגנזיום הקשה והעבה נמצא לרוב לא על האנודה של רותניום-אירידיום-טיטניום, אלא על הקתודה שממול לה. הבעיות בצד האנודה נובעות בעיקר משילוב של אבנית מעורבת, ביופילם וציפויים מיושנים. רק החלפת האנודה היקרה יותר לא מצליחה לטפל בשורש הסיבה - קנה המידה מתרחש בממשק בין האלקטרודה לתמיסה, שהיא תופעה אלקטרוכימית מקומית שאינה קשורה לשחוק את חומר האנודה.
אנו רואים במניעת קנה מידה "ניהול המיקרו-סביבה בממשק." להלן נבהיר ארבע נקודות מפתח: היכן וכיצד נוצר סולם; כיצד שכבה דקה של אבנית יכולה לפגוע בציפויים יקרים; העלויות המתאימות של היפוך קוטביות ושטיפת חומצה; ואסטרטגיות למניעת קנה מידה שנועדו למזער זמן השבתה לטווח ארוך בתאים אלקטרוליטיים.
I. היכן מתרחשת אבנית: אזור אלקליני בלתי נראה אורב בצד הקתודה
קחו לדוגמה את ייצור החומצה ההיפו-כלורית באמצעות אלקטרוליזה של תמלחת מדוללת: גז כלור משתחרר באנודה ולאחר מכן הופך לחומצה תת-כלורית; הקתודה צורכת מים ללא הרף ומשחררת גז מימן, בעוד יוני הידרוקסיד יוצאים ללא הרף מסרט מים דק הנצמד בחוזקה ללוח האלקטרודה. עובי סרט המים הזה הוא עשרות עד מאות מיקרומטרים בלבד. מכיוון שליוני הידרוקסיד אין זמן להתערבב באופן אחיד עם המים שמסביב, ה-pH המקומי על פני הקתודה עולה לפתע מה-pH הנייטרלי או אפילו חומצי חלש של המים הנכנסים ל-pH בסיסי מאוד של 11 עד 12.

לכן, ללא קשר לשאלה אם הציוד מייצר חומצה היפוכלורית חומצית חלשה או נתרן היפוכלוריט אלקליין, אזור אלקליין חזק תמיד קיים על פני הקתודה, המשמש כר גידול להצטברות אבנית.
גם מלח גולמי וגם מים מכילים כמויות קטנות של יוני סידן ומגנזיום, כמו גם כמויות קטנות של יוני ביקרבונט. עם הכניסה לאזור האלקליני, יוני סידן מגיבים עם יוני הידרוקסיד ליצירת סידן הידרוקסיד (סידן הידרוקסיד הידרט), המהווה את המרכיב העיקרי של האבנית; לאחר מכן הם מגיבים עם יוני ביקרבונט ליצירת סידן פחמתי. יוני מגנזיום יוצרים מגנזיום הידרוקסיד, אך בשל כמותם הקטנה וגודל הגביש העדין, לא ניתן להבחין ביניהם בעת ערבוב באבנית. במהלך תהליך אלקטרוליזה יציב עם צפיפות זרם נמדדת של 1,000 אמפר למ"ר, נוצרים 80% עד 90% מהגבישים ישירות על לוחות הקתודה. מיקרוסקופיה סורקת אלקטרונים מגלה כי קשקשים אלו מורכבים מפתיתי משושה ומבנים דמויי מוט קצרים, האופייניים לסידן הידרוקסיד.
המצב בצד האנודה שונה. סידן הידרוקסיד קיים בסביבה חומצית מחמצנת מאוד, מתפתחת כלור, בה הוא מתקשה להישאר יציב, וכתוצאה מכך היווצרות מועטה מאוד של אבנית אלקלית עבה וקשה. יש כאן שלוש סוגיות עיקריות: משקעים וחלקיקי ברזל-מנגן נמשכים לתוך סדקים בציפוי; באזורי זרם נמוך, פינות מתות ובמהלך כיבוי, חיידקים ואצות מפרישים פולימרים חוץ-תאיים ליצירת ביופילם, הפועלים כמו דבק לקשור חלקיקים ומיקרו-גבישים ללוחות האלקטרודה; אם לא מנקים ביסודיות, אבנית סידן ומגנזיום תישארנה לאחר היפוך הקוטביות.
תקציר: אבנית קשה נוצרת בעיקר על הקתודה, בעוד שהאנודה נגועה באבנית מעורבת, סרטי ביופי ונזקי ציפוי; לכן, מניעת אבנית חייבת לטפל בבעיות משני הצדדים בו זמנית.
II. כיצד נוצר קנה מידה בהדרגה
בעבר האמינו כי אבנית מתרחשת כאשר ריכוז היונים במים גבוה מספיק כדי לגרום למשקעים. מחקרים אחרונים מצביעים על כך שתהליך זה אינו כה פשוט; היווצרות של סידן הידרוקסיד כרוכה בדרך כלל בארבעה שלבים: יוני סידן מתקבצים לראשונה בממשק הקתודה לאשכולות ננומטריים (עדיין לא התגבשו); כאשר יוני הידרוקסיד מצטברים וסידן הידרוקסיד הופך לעל-רווי, גרעין מתרחש בו זמנית על פני האלקטרודה ובתרחיף; לאחר מכן, הגרעינים גדלים לאורך פני גביש ספציפיים לכדי גבישים דמויי לוח משושה; לבסוף, הגבישים דמויי הצלחת מתחברים ונערמים, ויוצרים שכבת אבנית נקבובית אך צפופה העוטפת את החלקיקים.
ישנם שני גורמים נוספים שלעתים קרובות מתעלמים מהם אך יכולים לסייע במניעת הצטברות אבנית. יוני מגנזיום גורמים לגבישי סידן הידרוקסיד להיות פחות מוגדרים ודקים יותר בגודל הגרגרים, וכתוצאה מכך שכבת אבנית רופפת יותר שנשטפת בקלות על ידי זרימת מים; חומרים אורגניים כגון חומצה הומית יעילים אף יותר, מכיוון שהם יכולים ליצור קלאט של יוני סידן ומגנזיום, ולהקטין את גודלם של גבישי אבנית ותת-גבישים מכ-112 ננומטר ל-75 עד 90 ננומטר. עם זאת, לא ניתן ליישם חומרים אורגניים ישירות ביישומים הנדסיים מכיוון שהם מגבירים את צריכת האנרגיה ויש להסירם לפני חיטוי מי שתייה ומזון. הערך שלהם טמון בלהזכיר לנו שמניעת אבנית "לגדול יותר או צפופה" יעילה יותר מאשר לנקות אותה לאחר מכן.
כיצד לבצע תחזוקה שוטפת ולנטר את חיי השירות
יש לנו כמה המלצות. צור רישום לחץ מיכל בסיסי עבור כל יחידה, המתעד את לחץ המיכל הראשוני בריכוז מלח וקצב זרימה סטנדרטיים; השתמש בזה כהתייחסות בעת הערכת קנה מידה מאוחר יותר. עקוב אחר שלושה אינדיקטורים: עלייה מתמדת בלחץ במיכל, ירידה בכלור זמין, ועלייה בצריכת החשמל לטון מטרי של מים או לגרם כלור זמין. במהלך תחזוקה שנתית, בדוק אם יש ציפויים מתקלפים, הצטברות אבנית החוסמת את האלקטרודות ועיוות של תעלות הזרימה האטומות. בעת שטיפת חומצה, הקפד לעקוב אחר המלצות היצרן לגבי סוג החומצה, הריכוז ומשך הזמן, ולאחר מכן לשטוף היטב במים נקיים. הימנע מהשארת הציוד פעיל לתקופות ממושכות; בעת כיבוי, רוקנו את התמלחת ושטפו את האלקטרודות, שכן חשיפה ממושכת לסביבה לחה מקדמת צמיחת ביופילם ושינוי קנה מידה מקומי.














